זו פשוט בושה, תתביישו לכם

זה היה הטון של התכתבות שנתקלתי בה ברשת בין תיאטרון ישראלי כלשהו לבין לקוחה פוטנציאלית שהפריע לה שבאחת ההצגות לא הייתה הלימה בין מהות ההצגה (הצגה נשית) לבין זהות הכותב (גבר).

אבל הנושא לא באמת משנה. היום זה משהו אחד, מחר זה משהו אחר.

הנקודה היא, שהמסר שהיא רצתה להעביר לתיאטרון היה מסר כ"כ יפה- "כ"כ הייתי רוצה לראות שבהצגות שמהותן לחזק את היצירה הנשית יש מקום ליוצרות ובעלות תפקידים נשיות. חשוב לי לקדם את קולן ואת פועלן. אני מתוסכלת מכך שאין לנשים מספיק מקום/ או: התאכזבתי כי בעיני ההצגה לא מייצגת את הקול הזה" או משהו כזה. אך במקום זאת- המסר יצא בצורה של "התיאטרון שלכםן צריך להתבייש, והתשובה שלכםן היא בושה", כאשר התיאטרון ניסה להסביר ולהצדיק את הבחירות המקצועיות והאמנותיות שלו.

מיותר לציין שאותה לקוחה פוטנציאלית לא קיבלה את ההכרה או הבנה מלאה שהיא רצתה למסר החשוב שרצתה להעביר. ואותם אנשים שייצגו את התיאטרון ברשת כנראה שלא חשו בושה, אלא יותר עצבים ו/או חוסר סבלנות כלפי הכותבת.

אז מה הסיפור עם הבושה הזו?

התרגלנו באופן תרבותי להניע אנשים לפעול ולעשות שינוי מתוך אי נעימות בושה או אשמה. העניין הוא שזה הרבה פעמים משיג לנו את ההפך ממה שהיינו רוצים. בדר"כ האדם שמולנו יחוש כעס על זה שניסינו לבייש אותו (ולעיתים אף יינסה להעביר חזרה אלינו את הבושה)- כי מי מאיתנו אוהב להרגיש כמה שהוא לא בסדר? ונניח שהצלחנו והאדם השני יחוש בושה- סביר שהוא ייתרכז בכאב של עצמו על כך שהוא לא בסדר, ולא יהיה פנוי לראות את הכאב / או המסר היפה שלנו. ואפשרות נוספת זה שהוא פשוט ייתנתק מאיתנו. בכל האפשרויות האלו- סביר ששיח שכזה ייגרום לריחוק ולניתוק של שני הצדדים במקום לשינוי המיוחל.

יש משהו אחר שאפשר לעשות?

אנחנו יכולים לדבר על החוויה האישית שלנו ועל מה שחשוב לנו, מבלי להאשים או לבייש את הצד השני. זה יגדיל את הסיכוי שהמסר לשנו ייקבל הכרה.

בקורסים של תקשורת מקרבת אנחנו לומדים לעשות את זה צעד אחר צעד, בשלבים ברורים ופשוטים.

נניח שאני נזכרת עכשיו במישהו שעשה שבגללו שפטתי אותו כ"לא בסדר".

אני יכולה לחשוב על כל מה שאני חושבת על אותו אדם, כמה שהוא לא בסדר, וכו וכו.

ואז להתחבר לחוויה שלי ולחשוב מה הייתי רוצות שיהיה אחרת? איך זה ייראה? מה היה מתאפשר לי אם זה היה קורה?

זו חוויה מאד מסויימות לחשוב על מישהו אחר ועל כמה שהוא לא בסדר, לעומת כשאני ממוקדות בחוויה שלי ובמה שחשוב לי. שם לפעמים נוצר משהו חדש.