מה לעשות כשהצד השני לא רוצה ולא מוכן לשמוע אותי, ולא פתוח אלי?

למשל-מה לעשות כשאני מבקשת יפה ובן הזוג שלי עונה לי: זה לא מעניין אותי, או: תעזבי אותי בשקט

במקרה כזה, ייתכן מאד שהאדם השני שמע את בקשתנו כדרישה (ולא כבקשה). מה ההבדל בין בקשה לדרישה?

*בקשה- אנחנו מוכנים לשמוע "לא",

*דרישה- האדם השני "חייב/ צריך" לעשות את מה שאנחנו רוצים ממנו (אחרת נלחץ עליו, נעשה לו רגשי, וכו').

איך לדעתכם אנשים מגיבים כשהם חושבים שהם "צריכים" לעשות משהו, ושאין להם ברירה? במקרה כזה יש להם שתי אופציות: להיכנע (ולהיות בריצוי) או להתנגד. ולמה להתנגד? כי מי מאתנו אוהב ששוללים לו את חופש הבחירה?

השאלה הנשאלת היא- מאיזה מקום היינו רוצים שייתנו לנו? מתוך תחושת חובה (כי צריך)? אי נעימות? לחץ? פחד? רגשות אשמה (רגשי)? או מתוך המקום שרוצה לתת מהלב, כי הוא נהנה מהנתינה?

כשאנשים נותנים לנו מתוך מקום של ריצוי, לחץ וכו'- אולי נשיג את מבוקשנו בטווח הקצר, אך לאורך זמן הצד השני יצבור תסכול ומירמור, ובטווח הארוך כולם יישלמו על כך מחיר כבד.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כשאנחנו שמים לב שאנחנו ממש רוצים שהצד השני ייעשה משהו? ואנחנו באנרגיה של לחץ (ודרישה) כלפיו?

על כך ועוד, נדבר בקורס הקרוב שייפתח, תקשורת מקרבת במערכות יחסים