מה ההבדל בין זוגיות הרסנית לזוגיות של מאסטרים?

Master or Disaster?

זו הכותרת של כתבה מרתקת שחברה שלחה לי לפני כמה שנים.

אחת המסקנות העיקריות (והמתבקשת) בכתבה, היא שבני זוג שיש להם מערכת זוגיות חזקה וטובה, נוטים באופן קבוע לבטא הערכה והוקרת תודה אחד כלפי השני. לעומתם, בני זוג עם מערכות מעורערות, נוטים להאשים, לבקר ולהתלונן אחד כלפי השני.

מה שמעניין, זה שהרבה פעמים הגבול בין האשמה להערכה, בין תלונה להוקרת תודה, הוא לא כזה גדול.

למשל- נניח שהתלונה שלי כלפי זוגתי היא שהיא לא נמצאת מספיק בבית ולא מבלה איתי. למעשה, ייתכן שאני מאד מעריכה ומוקירה זמן איכות איתה.

במקום להגיד לה "את ממש לא בסדר שאת לא מספיק נוכחת, את מזניחה את הקשר שלנו"

אני יכולה להגיד משהו כמו "אני כ"כ אוהבת שאנחנו מבלות יחד. נוכחותך עושה לי טוב וככ הייתי רוצה שיהיה לנו עוד מזה. יתאים לך להקדיש לי ערב נוסף בשבוע? "

מרגישים את ההבדל?

וזה לא חייב להיות רק בזוגיות. לדוגמא-- הבוקר נתקלתי בפוסט זועם של אמא על משרד החינוך שמפקיר את ההורים, מזלזל בהם, לא מתחשב, ושם עליהם פס בכך שיש יותר מדי ימי חופש בתחילת השנה.

אבל אפשר גם לבטא את זה בצורה אחרת: הזמן שבו ילדינו נמצאים במסגרות משרד החינוך הוא זמן שאנחנו מאד מעריכים כי זה אומר שדואגים לילדינו וזה מאפשר לנו מרווח נשימה ויכולת לפרנס. היינו שמחים להגדיל את הזמן הזה בתחילת השנה, או למצוא פתרון חלופי לילדים שנותרים ללא מסגרת"

מרגישים את ההבדל ב2 הנוסחים? איזה נוסח יגביר את הסיכוי שירצו ללכת לקראתנו, להתחשב בנו, ולמצוא פתרון משותף?