אמרתי לה כבר מיליון פעם שהיא חייבת לצאת מהמצב הזה, והיא עדיין ממשיכה להיות תקועה שם ולסבול
מכירים את זה שאדם קרוב אליכם נמצא בכאב? תקוע במצב* שרע לו? (*קשר, עבודה וכו)
אז למה כל העצות שאתם נותנים לו לא עוזרות? למה הוא לא מקשיב לכם ופשוט יוצא משם?
כשאדם נמצא במצוקה רגשית, הוא מוצף.
אדם שנמצא בהצפה לא באמת פנוי לקבל עצות.
כי המצב הוא אף פעם לא פשטני ושחור לבן.
כי יש עוד הרבה גורמים ושיקולים שצריך לקחת בחשבון כשמבצעים החלטה מסוימת- פחדים, מחירים, השלכות.כי אם זה היה כזה פשוט כנראה שהוא כבר היה עושה את זה. כי הוא כבר יודע את כל מה שאמרתם לו בעצמו, גם בלי שתגידו לו. ואם זה היה כ"כ פשוט אולי הוא כבר היה עושה את זה מזמן.
מה אני מנסה להגיד פה?
כשאנחנו אומרים לאדם שסובל - פשוט מאד תעשה ככה או אל תעשה ככה, נדיר שזה עוזר. באמירות האלו שלנו אנחנו בעצם מנפנפים ומבטלים את האדם השני. זה בעצם כמו להגיד - אין לי כוח להקשיב לכאב שלך כל הזמן, פשוט תחתוך מהמצב שבו אתה נמצא ותעשה כבר שינוי או שתפסיק להתלונן/ לחפור.
קרה לכם פעם שהגיבו אליכם ככה? איך הרגשתם? האם המשכתם לשתף אנשים שהגיבו אליכם ככה כשכאב לכם?
אז למה אנשים עדיין מגיבים ככה לאדם שסובל? לפעמים אפילו לקרובים להם ביותר?
כי בדר"כ הם מרגישים שזו אחריות שלהם להוציא אותו משם, וכי כנראה שקשה להם לשהות עם האדם בסבל שלו, והם מאד רוצים שהמצב יישתנה, ומהר.
הפרדוקס הוא-שהרבה פעמים דווקא כשמקשיבים למישהו בלי לנסות להוציא אותו מהמצב שלו, ונרגעים לתוך נוכחות איתו - הכאב והרגש מקבל מקום, והתובנות מתחילות להגיע מהאדם עצמו. הנושא האמיתי שמתחת לפני השטח הרבה פעמים עולה. ואז, קורה הקסם.
זה מאד מאתגר להקשיב ככה לאנשים שנמצאים בייאוש, או בחרדה. זה לפעמים מנוגד לאינסטינקט שלנו לרצות לעזור. אבל הפרדוקס הוא שלפעמים זו העזרה שהכי עוזרת. לפעמים אנשים צריכים להתאבל, להוציא קיטור, לעשות וונטילציה לכאב שלהם, להתלונן שרע להם בלי שננסה לפתור להם את הבעיות או לעקוף את הכאב.
מה דעתכםן?
コメント