האם התקשורת המקרבת לא עושה בעצם הנחות לאנשים רעים?!

כך שאלה אותי היום משתתפת במפגש שהעברתי.

דיברנו על כך שמאחורי כל התנהגות אנושית, פוגענית וטראגית ככל שתהיה, תמיד קיים צורך אנושי (ותמיד יש סיפור מאחורי כל התנהגות).

השאלה היא, האם זה לא עושה הנחות לאנשים רעים?!

השאלה ששאלתי בהמשך היא- האם להבין את המניעים להתנהגות של מישהו נקרא לעשות לו הנחות? כי להבין מישהו, אין פירושו שאנו מקבלים את ההתנהגות שלו.

זה גם הזכיר לי סיפור של מרשל רוזנברג (מייסד גישת התקשורת המקרבת ) שעבד עם אסירים. אחד מהם היה בחור פדופיל שהורשע שוב ושוב בהתעללות בקטינים חסרי ישע. הוא חזר לכלא מספר פעמים, ושום שיקום לא עזר לו.

מרשל ישב איתו וניסה לנחש את הצרכים שישבו בבסיס ההתנהגות של אותו בחור. לאחר בירור מסוים, התברר שהצורך של אותו בחור לא היה הנאה, אלא הרצון שיבינו את מה שעבר עליו כילד שחווה התעללות מצד אביו. כשראה את האימה בעיני הקורבנות שלו, הוא סוף סוף חש הקלה ושמישהו יכול לראות אותו ואת מה שחווה בילדותו. הוא כבר לא חש שהוא לבד עם זה. ברגע שמרשל עזר לו להבין את הצורך שלו שמאחורי ההתנהגות הנוראית והפוגענית הזו, הוא כבר יכל בעצמו לחשוב על דרכים אחרות כדי למלא את אותו צורך בהבנה עמוקה, מבלי לפגוע באחרים. מאז הוא הפסיק את הפגיעות באחרים, השתקם, ולא חזר לכלא.

ומה המסר? המסר הוא שכשאנחנו מצליחים להבין את המניעים שמאחורי התנהגויות פוגעניות (של אחרים ושל עצמנו), אנחנו בעצם תומכים באפשרות לשנות את אותה התנהגות, באופן שייטיב יותר עם הסביבה, וייקח את כולם בחשבון.