האם תקשורת מקרבת זה לא לאנשים תמימים?!

"את די תמימה שאת מתעסקת בתקשורת המקרבת הזאת. העולם האמיתי הוא לא לאבי דאבי"

כך אמרה לי השבוע חברתי.

אכן, אנשים רבים חושבים שתקשורת מקרבת פירושה שאני תמיד אמורה להיות נחמדה, חביבה, ומכילה כלפיי הצד השני.

וזה לא בדיוק ככה.

התקשורת המקרבת עוסקת קודם כל, ולפני הכל, באותנטיות. יש האומרים אפילו כנות רדיקאלית.

מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו מתרגלים קודם כל הקשבה וחיבור לעצמנו ולמה שחשוב לנו.

כשאנחנו מחוברים לעצמנו, דפוסים כמו ריצוי, או לעשות דברים שכבר לא מתאימים לנו רק כי לא נעים לנו או כי או כי אין לנו ברירה, הופכים להיות כבר פחות ופחות מתאימים לנו.

ומה עוד?

בתקשורת המקרבת אנחנו לומדים לשים לב למחשבות ולרגשות שלנו. זה אומר שאפשר לתת מקום לקשת שלמה של תחושות ורגשות לא נעימים, פחות מקובלים, לתת להם להיות, ופשוט לשים לב למסר שלהם.

ואיך כל זה קשור ל"מקרבת"?

אז קודם כל אנחנו לומדים להיות יותר קרובים לעצמנו, לרצונות האמיתיים שלנו, למה שבאמת באמת חי בנו.

באנגלית- קוראים לגישה הזאת "תקשורת לא אלימה". למה?

כי בגישה הזו, לומדים גם איך לבטא את מה שחשוב לנו באופן שלאחר יהיה יותר קל לשמוע אותנו. כלומר לתרגם את השיפוטים וההאשמות שיש לנו כלפי האחר, כך שיהיה לו יותר קל לרצות ללכת לקראתנו, גם במצבים קשים, גם כאשר שלא מסכימים.

בנוסף, ככל שאנחנו מחוברים למה שחשוב לנו (הצרכים שלנו), אנחנו יכולים להיפתח ליותר אפשרויות כדי למלא את הצרכים האלו. ככל שיש לנו יותר אפשרויות, אנחנו פחות תלויים באנשים ובדרכים ספציפיות כדי למלא את הצרכים שלנו, מה שמאפשר לנו ולאחרים הרבה יותר חופש בחירה, ומרחב נשימה.

הגישה הזו עוזרת להוריד את מפלס האלימות הרגשית והפיזית. שלנו לעצמנו, ושלנו לאחרים. ואז קל לנו יותר לייצר חיבור, הבנה. יש האומרים קרבה.

אז אם גם אתם מרגישים כבר הרבה זמן שנמאס לכם להתנחמד, להיות בריצוי, לוותר על עצמכם, ועוד לא מצאתם דרך לבטא את עצמכם בלי לייצר בלאגן, דרמות, מאבקי כוחות וכו- יש גם את הדרך השלישית (במקום להתעקש או לוותר) - להתחבר.

אשמח לשמוע את מחשבותיכם בנושא