Search Results

כמה אפשר לדבר על תקשורת מקרבת בלי שזה יימאס (ספוילר מלאאא) ? טור שכתבתי, שהתפרסם אתמול בערב במגזין את- https://www.atmag.co.il/%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%AA-%D7%97%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C/ בטור הצגתי זוית חדשה למיומנות הכה חשובה הנקראת אמפטיה, היכולות לעיתים במקרים מסוימים אפילו להציל חיים. אני יכולה לדבר עד מחר על תקשורת מקרבת, אבל בלי שלומדים ומתרגלים את זה, זה הרבה פחות יעיל.... אשמח לשמוע את דעתכם, שאלות והשגות יתקבלו בברכה

כשלמדתי גישור, היינו עושים סימולציות של מריבות בין 2 צדדים (אדם א' וב') , כשהצד השלישי מגשר ביניהם, כלומר מהווה מרחב הקשבה פנוי. לפעמים הנושא שעליו "רבנו" היה נושא סתמי, כזה שלא בהכרח חווינו בעצמנו או שהעסיק אותנו באמת ביום יום. זה קצת הדאיג אותנו כי רציני לסמלץ מצבים ברמת כעס ומופעלות בעצימות גבוהה. אבל אז היה קורה הקסם- אדם א' היה אומר לב' את כל מה שמפריע לו בלי לעשות חשבון (כלומר תוך שימוש בחסמי תקשורת), ואדם ב' היה מתחיל להתעצבן, אבל ממש! ולענות לו בחזרה באופן שבו השיחה הסלימה תוך שניות! זה היה ממש מדהים לחוות את עצמי למשל בתור אדם ב' מתעצבנת מנושא שבכלל לא קשור אלי ושאני לא מכירה באמת מהיום יום שלי, רק בגלל איך שדיברו אלי! מה למדתי מזה? א. שיש את התוכן- הנושא האמיתי שעליו מתווכחים לפעמים, ה"מה", שהוא גם ככה לפעמים נושא לא פשוט, והוא בעצם הדבר הכי חשוב בשיחה ב. ויש את העטיפה- ה"איך". גם אם נתעלם רגע מה"מה" שהוא בעצם הדבר העיקרי, אם ה"איך", העטיפה (או ההגשה), לא עובר באופן מיטבי לצד השני, זה יכול לעשות בלאגן שלם. במפגשי גישור אנחנו פורמים בעדינות ובהדרגה את העטיפה (שלפעמים קצת הסתבכה בעצמה) כדי להגיע לעיקר, לתוכן, שהוא המתנה האמיתית שמחכה ששני הצדדים יקבלו אותה. תהליך ההתרה של העטיפה הוא תהליך עדין, שעובר לעיתים קרובות דרך חסמי תקשורת (כגון שיפוטים האשמות ודרישות גלויות או סמויות). חסמי תקשורת מייצגים את הכוונות שלנו. האם הכוונה שלנו היא לגרום לאחר לעשות כרצוננו מתוך אי נעימות אשמה, לחץ או בושה? או מתוך בחירה, רצון טוב, וכי נעים וכייף לאחר ללכת לקראתנו? הגישור לרוב מסייע לצד א' וב' להתמיר את חסמי התקשורת האלו ולעשות תנועה לעבר החיבור לחוויה ולמה שחשוב לכל צד (המתנה) , באופן שייקל על 2 הצדדים לפתוח את הלב ולהינגע ( to be touched) זה ע"י זה. מה דעתכםן?

למה פעם, כשהייתי במצוקה/חרדה- הייתי מתקשרת ל-20 חברים לפחות, והיום מספיק לי להתקשר לאדם אחד או שניים והם אפילו לא חייבים להיות אנשים שקרובים אלי, כדי להצליח להירגע? מכירות את זה שאתן בסערה רגשית וממש זקוקות לתמיכה מהסביבה הקרובה? האנשים הכי קרובים אליכם הם אנשים מדהימים, תומכים, אוהבים ודואגים- אבל אתן עדיין מוצאות את עצמכן באיזה שהוא לופ רגשי? כלומר גם אחרי שיחה תומכת ואוהבת אתן ממשיכות להרגיש שאתן בסרטים, ובעליות ומורדות רגשיים? יכול להיות שהחברים שלכם אפילו כבר קצת מותשים מלהקשיב לכם ונמאס להם להקשיב לבעיות שלכן כמו תקליט חוזר? והם כבר מתחילים קצת להתייאש מכן? או לחלופין- אתן החברה שתמיד מתקשרים לטחון לה את המוח ואתן כבר מותשות מלנסות לעזור ללא הצלחה לחברות שלכן? אז למה זה קורה בעצם? מסתבר שלא כל סוגי ההקשבה באמת מסייעים לנו כשאנחנו במצוקה או בהצפה רגשית. או במילים אחרות: לא כל עזרה באמת עוזרת. רובנו חונכנו כשכפונה אלינו אדם במצוקה לעשות את הדברים הבאים: (1) לנסות להוציא את האדם מהמצוקה שלו. זה יכול להתבטא ע"י עידוד ("את תראי שיהיה טוב"), ע"י מתן עצות ("כדאי לך כבר להוציא אותו מהראש ולהכיר מיד מישהו חדש"), הקטנת ערך ("לא נורא, זה היה יכול להיגמר יותר גרוע" ) לשתף בסיפור שלנו כדי שהשני ירגיש יותר טוב ("אני מבינה בדיוק על מה את מדברת, גם לי הייתה פרידה נוראית..."), ביטול התחושה של האדם שמולנו ("ממש אין לך מה להרגיש רע, את מהממת!"), וכו'. לרוב הניסיון להוציא את האדם מהמצב הרגשי שבו הוא נמצא- לא מאפשר לתחושות הקשות לקבל את המקום וההכרה שהן צריכות. (2) לנסות להבין מהשכל את המצב של האדם שמולנו כדי לעזור לו "להבין דברים". למשל ע"י ניתוח המצב ("זה נשמע כמו חרדת הנטישה שלך"), ניסיון לחנך ("זה בא ללמד אותך ש... או: מה לדעתך השיעור שלך כאן?"), חקירה ("מתי זה התחיל?", "איך זה קרה"?) וכו'. הניסיון לנתח את המצב לרוב מביא את האדם שמשתף בסיפור לעבור לסיפורים ארוכים של השכל- במקום להתחבר לתחושות הלב והגוף. באופן פרדוקסלי- כשמנסים להפטר מרגשות- יש להם נטייה להתעצם. (3) הזדהות- סימפטיה ("אוי זה נורא ואיום! את ממש מסכנה! אני מרגישה נורא בשבילך!") סימפטיה עשויה לעיתים להעצים את התחושות הקשות של האדם, או לחלופין להעביר את המיקוד אלינו ולאיך שאנחנו מרגישות במקום אליו). נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה הקשיבו לכן באופנים האלו. איך זה הרגיש? האם אופני ההקשבה האלו בהכרח רעים? ממש לא! לעיתים הם אפילו מאד יכולים לסייע! השאלה היא רק מתי- הכול עניין של עיתוי- ומה מתאים לאדם שכרגע בהצפה רגשית לשמוע מאיתנו. אז איזו הקשבה אנחנו מתרגלים בתקשורת המקרבת? הקשבה אמפטית. בהקשבה כזאת אנחנו נוכחות עם האדם במקום הרגשי שבו הוא נמצא, בלי ניסיון לחלץ אותו משם, לנתח אותו, או להזדהות ולרחם עליו. אנחנו למעשה לא עושות הרבה- פשוט נוכחות. זה יכול להיות שינוי פרדיגמה רציני למי שחונך שצריך לעשות, לפעול, לעזור. באופן פרדוקסלי- סוג כזה של הקשבה עוזר לאדם שמולנו להגיע לרווחה רגשית הרבה יותר מהר- ולחשוב בעצמו על פתרונות שהכי מתאימים לו. פעם- לפני שהתחלתי לתרגל תקשורת מקרבת- פשוט לא הבנתי שאני לא מקבלת את סוג ההקשבה שאני זקוקה לה, ועברתי מחבר וחבר בניסיון להשיג הקלה רגשית. היום- מספיק לי להתקשר לאדם שמיומן באמפטיה ואפילו אם הוא נמצא בצד השני של העולם- ההקשבה הזו עוזרת לי להגיע להקלה רגשית עצומה! נסו השבוע פשוט לשים לב לאיך שאתן מקשיבות לאחרים, ולאיך שמקשיבים לכן. השלב הראשון באמפטיה הוא הקשבה שקטה. (על השלבים הבאים בהמשך) מוזמנות לשתף אותנו אך היה לכן! על הקשבה אמפטית מלאה תוכלו ללמוד בקורס הזום המלא שלי (דברו איתי לפרטים נוספים)

נעים מאד נעים להכיר, שמי ענר וייס מרום, ואני מנחה, מגשרת ומאמנת בגישת התקשורת המקרבת. בנוסף להנחיית סדנאות וקורסים בתקשורת מקרבת, פיתחתי קורסים דיגיטליים בנושא, ויצרתי גם את הערכה של מיקוד במהות- ליישום והטמעה של תקשורת מקרבת במצבים שונים מהיום יום . אני בוגרת קורס מנחים בתקשורת מקרבת של יורם מוסנזון, בוגרת קורס גישור בגישת התקשורת המקרבת של יורם מוסינזון, הייתי אסיסטנטית בקורסים של תקשורת מקרבת, וצברתי מאות שעות של לימוד תקשורת מקרבת ממנחים מוסמכים בארץ ובעולם, ומאות שעות תרגול, חקירה, לימוד עצמי וקבוצתי של התקשורת המקרבת. כמו כן אני מאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים, ואמא ל-2. את הקורסים והסדנאות השונים יצרתי, במטרה להנגיש תקשורת מקרבת ליחידים, קהילות וארגונים, ולתת מוטיבציה להעמיק בגישה זו, מתוך החזון לחיות בעולם שבו אנשים מרגישים יותר מובנים, קרובים, בטוחים, ומחוברים זה לזה. אשמח שתפנו אליי לגבי: * קורסים וסדנאות לארגונים ולקהל הרחב בתקשורת מקרבת * מפגשי גישור בגישת תקשורת מקרבת * קורסים דיגיטליים (מוקלטים) - ליחידים ולארגונים כאן תוכלו למצוא מפגשי גישור קורסים דיגיטליים קורסים

תקשורת מקרבת- הבסיס איך להתמודד טוב יותר עם מחלוקות ואי הבנות עם יקיריך כן אני רוצה לשמוע עוד שלש המיומנויות ליצירת חיבור כאן נעמיק בשלש המיומנויות לחיבור אמפטיה עצמית, הקשבה אמפטית, והבעה בכנות כן אני רוצה לשמוע עוד כעס אשמה סליחה איך להתמודד עם כעס ואשמה ב אמצעות התקשורת המקרבת כן אני רוצה לשמוע עוד תקשורת מקרבת- הטמעה כאן ניגע בנושאים שייעזרו לנו להפוך את השפה המקרבת ליותר טבעית כן אני רוצה לשמוע עוד הורות משותפת ההתלבטות והחיפוש סדנא דיגיטלית לאנשים ששוקלים אם להיכנס להורות משותפת או מ חפשים שותף פוטנציאלי להורות כן אני רוצה לשמוע עוד תהליך ממוקד- קבלת ביקורת בתהליך זה תקבלו כלים ספציפיים להתמודדות עם ביקורת שהכאיבה לכם וממשיכה להתנגן בראשכם כן אני רוצה לשמוע עוד

? האם זה עובד תגדירו עובד. אנשים לפעמים חושבים שעובד זה אומר להשיג תמיד שיתוף פעולה או הסכמה או אפילו הבנה בכל מחיר. ובכן- הנחת היסוד בתקשורת מקרבת היא שקודם כל כדאי לשחרר את ההצמדות לתוצאה ואת הרצון שלנו מהאחר. המטרה והכוונה של השפה המקרבת היא אמנם לייצר חיבור הדדי- אבל רק מתי שבא לנו ומרגיש לנו. אין פה ענין של "ככה צריך". כל השפה הזאת למעשה מקדמת את חופש הבחירה שלנו בכל רגע נתון. לכן- תמיד נבחן את המניע שלנו להשתמש בשפה הזאת- ואם נראה שאין לנו כרגע כוונה לייצר חיבור הדדי- אלא בעיקר להשיג את הרצון שלנו או להשפיע על מישהו-עדיף שלא להשתמש בה. היתרון של התקשורת המקרבת היא שמרשל רוזנברג פיתח מודל בן 4 שלבים- פשוט, וקל לזכור. זה מעולה כי במקום רעיונות מופשטים יש לי תכלס מתכון שמפשט לי כל מצב וקונפליקט. הפשטנות הזאת מאפשרת לי דווקא להעמיק במצבים מורכבים יותר, באופן גמיש יותר, בהתאם למצב. היופי של התקשורת מקרבת היא שהיא מאפשרת לנו קודם כל להתחבר לעצמנו- להשיג יותר בהירות במצבי החיים השונים- ואז יהיה לנו קל למצוא את מה שעובד לנו (ואת מה שלא) ואת מה שעובד (או לא עובד) לאחר. לפעמים מה שיעבוד לנו זה לא לשאוף לחיבור, ולא להשתמש בשפה הזאת. בקרוב אצא עם קורס חדש שעוזר להעמיק ולהטמיע את התקשורת המקרבת במצבי היומיום, ונוגע בדרכים הפחות יעילות שבהם אנשים משתמשים בשפה הזאת- ומה אפשר לעשות אחרת. המטרה היא לא שתמיד הכול יעבוד- אלא שיהיו לנו כלים להתמודד גם עם מה שלא עובד- קודם כל כלים פנימיים. אבל את בעצמך לא כזאת נחמדה או מקרבת כל הזמן ברור! המטרה שלי היא לא להיות "הגי'רפה המושלמת" שתמיד מבינה מכילה ועושה מאמצים לייצר חיבור והבנה כל הזמן. המטרה שלי היא להתפתח כל הזמן כאדם, וכמו שמרשל אמר "להיות גרסה פחות טיפשה של עצמך" בכל רגע נתון. אני מתנסה, לפעמים הולכת 2 צעדים קדימה ואז 3 אחורה, יש מצבים שעוזר לי היישום של התקשורת המקרבת ויש מצבים שאני עוד בתהליך לגביהם. ויש מצבים ששמתי בצד ואחזור אליהם יותר מאוחר. כמו כן- תקשורת המקרבת זה לא אומר שתמיד צריך להיות נחמדים\מבינים\מכילים. להפך- זה אומר שיש מקום לכל קשת הרגשות שלי ופשוט יש לי יותר כלים להתחבר לרגשות\התנהגויות האלו ולהבין מה עומד מאחוריהם ואיך אני יכולה לתרגם אותם לשפה שתייצר יותר חיבור\הבנה (גם אם זה רק עם עצמי, וגם אם זה ייקח לי זמן). כמו כן אני מצליחה לאבחן את הדפוסים שלי במערכות יחסים הרבה יותר בקלות מפעם, וגם מנעד האפשרויות שלי לפעולה התרחב, אני חווה יותר הקלה עם רגשות לא נעימים. ? האם התקשורת המקרבת זה סוג של טיפול רגשי התקשורת המקרבת איננה טיפול רגשי. היא אמנם פותחה ע"י הפסיכולוג הקליני מרשל רוזנברג, אך היא בפירוש לא דורשת מיומנות או הכשרה טיפולית או פסיכולוגית משום סוג שהוא, ונועדה ליישום ע"י כל אדם. להפך- מרשל הוציא את התקשורת המקרבת מהקליניקה כי טען שאדם שבא לקליניקה בא עם האבחנה שמשהו אצלו "לא בסדר" ודורש "תיקון". מרשל למעשה התנגד לאבחונים מכל סוג שהוא- הגישה המקרבת למעשה מתרגמת שפה של אבחונים ושל "בסדר\לא בסדר"\ נכון\לא נכון"\ "טוב\רע"- לשפה של רגשות וצרכים (מה אני מרגישה, ומה חשוב לי). ככה שנכון שזה לא טיפול רגשי ושזה ניתן ליישום ע"י כל אדם, אך זו בהחלט גישה שנותנת מקום וחשיבות לחיבור לרגשות שלנו. אבל בלי לנסות לתקן או לפתור שום דבר- אלא להפך- דווקא כשאנחנו שוהים עם הרגשות והצרכים שלנו בלי לנסות להוציא את עצמנו מהמקום שאנו נמצאים בו, ובלי לנסות לפתור, דווקא אז מתרחשת תנועה רגשית, וקורה הקסם. המיומנות הזאת נקראת הקשבה אמפטית. ? האם התקשורת המקרבת זה סוג של ייעוץ, או כוללת ייעוץ לא. התקשורת המקרבת בסה"כ נותנת עוד אפשרות לחשיבה\הבעה\הקשבה. אין פה "נכון או לא נכון", אין פה "חייב\צריך". יש לנו חופש בכל רגע נתון לבחור באיזה סט כלים להשתמש ומה הכי יישרת את הקשר עם האדם שמולנו (או עם עצמנו). תמיד נוכל להחליט שהתקשורת שאנחנו רגילים אליה משרתת אותנו יותר מהתקשורת המקרבת במצבים מסוימים. ייעוץ ומתן פתרונות שייך יותר לעולמות אחרים. בתקשורת המקרבת- השהייה עם הרגשות והצרכים המופשטים, מאפשרת לכל אדם למצוא תשובות ותובנות בתוך עצמו, ללא צורך בייעוץ חיצוני. כאן תוכלו למצוא חומרים להורדה קורסים דיגיטליים קצת עליי