Search Results

"לא עובדת" מבחינתי = שאני לא משיגה חיבור. או אפילו- הייתי משיגה הרבה יותר חיבור באסטרטגיות הישנות שלי כתן מאשר כג'ירפה. * כשאני עושה ג'ירף במקום להיות/לחיות ג'ירף: כלומר כשאני משתמשת באופן טכני בחלקי המודל כדי להשיג תוצאה מסוימת (נניח שיתוף פעולה או הרמוניה) במקום להיות עם כוונה פנימית לייצר חיבור (ולשחרר את התוצאה). כשאני עם כוונה פנימית לייצר חיבור אז כל שפה יכולה להתאים (מה שאנו קוראים לו ג'ירפת רחוב) ולא חייבים להשתמש בכל 4 חלקי המודל באופן סכמתי. וגם החיבור יותר אותנטי. *כשאני מחנכת כשאני להוטה להעביר הלאה את התשוקה שלי לתקשורת מקרבת (בגלל התקווה שהתעוררה בי מהערך של השפה הזאת ובגלל הרצון שלי לתרום) אבל נשמעת יותר כמו מחנכת/מטיפה- ואז אני עשויה להצביע לאנשים סביבי שהם מתבטאים בדרכים שלא מייצרות חיבור, או נותנת עצות גם כאשר לא נתבקשתי לכך. זה עושה אנטי. עדיף להדגים את התהליך מאשר לדבר עליו. וגם אנשים אוהבים שיש להם חופש בחירה (ולהחליט בעצמם אם השפה/תודעה מתאימה להם או לא)/ * כשאני מנסה תמיד להיות ג'ירפה בכל מצב- ומדלגת על שלב הדאגה העצמית=חיבור עצמי/אמפטיה עצמית כשאני מופעלת!!! במקרים כאלו אני עשויה לרצות להישאר בשיח גם כשאני מופעלת, ולהמשיך לתת אמפטיה, מה שיוצא רע כי לרוב אין הלימה בין המחשבות/רגשות שלי לבין מה שאני אומרת. ואני בעצם פועלת מתוך מופעלות גם אם טכנית אני משתמשת בשפת התקשורת המקרבת. במקרים כאלו, הבנתי שכשאני מרגישה שרמת המופעלות שלי רק מתעוררת, לקחת פסק זמן! פסק זמן שאני יכולה לנצל לחיבור עצמי או קבלת אמפטיה מצד ג', לפני שאחזור לדיאלוג. וכדאי גם להגיד לצד השני שאני לוקחת פסק זמן מתוך דאגה לקשר כי כרגע אני רוצה להירגע ולתקשר ממקום רגוע בהמשך, ולציין מתי אחזור לדיאלוג. אני מציינת את זה כדי שזה לא ייראה כ"ברוגז" * כשאני מנסה לדלג מהר מדי על שלב מסיבת התנים (בשם הצורך בהרמוניה?!) כשאני מדלגת על שלב "מסיבת התנים", אני בדרך כלל נשארת מופעלת ליותר זמן, ולוקח לי הרבה יותר זמן להתרכך ולהתחבר לצרכים רגשות. כשאני לא נותנת מספיק מקום לתנים, לעיתים גם נוצר כאב נוסף (יכול להיות כאב, מעצם זה שאני שופטת את התנים שלי, או מעצם התחושה שהם לא קיבלו לגיטימציה, וכו') מה שכן- את השלב הזה כדאי לעשות עם אדם ניטראלי שלא קשור לסיטואציה (צד ג) או עם עצמי. מה שאנו קוראים לו סימפטיה, לחגוג את המופעלות שלי ולתת מקום לוונטילציה אשמח לשמוע גם את התובנות שלכם. מה ומתי לא עובד לכם? כתבו לי!

הלימוד, יישום והטמעה של התקשורת המקרבת ביום יום הוא תהליך שלעולם איננו נגמר. כמו בכל תהליך- ישנם שלבים שונים של ניסוי וטעייה, חקירה, חוויה, התנסות, גילוי, תובנה, וכו'. כמו שמרשל אמר: המטרה היא לא לדעת את הכול באופן מושלם, אלא להיות עם הזמן פחות ופחות טיפשים" או במילים אחרות- זהו תהליך של צמיחה והתפתחות. הנה כמה טיפים שייעזרו לכם בתהליך: *סבלנות- קחו את הזמן. *מחברת יומן- לתיעוד אירועים שהפעילו אתכם ולתיעוד תובנות. אפשר לחזור לאירועים בדיעבד ולנתח אותם לפי המודל. תוכלו ככה לעקוב אחרי הצמיחה והלמידה שלכם. לחגוג הצלחות. ללמוד מ"כשלונות". *שאילת שאלות- ככל שיש לכם יותק תהיות, ספקות, התנגדויות, וסקרנות לגבי התכנים השונים של התקשורת המקרבת, כך משתפרת ההבנה וההטמעה. כך גם תגבשו את התשובות הפנימיות שלכם. *דפי צרכים ורגשות דפים אלו עוזרים בשלבים הראשונים להפנים את הרגשות והצרכים באופן שמתואם עם המודל של התקשורת המקרבת, ומסייע למנוע בלבולים נפוצים (כמו בלבול בין רגש למחשבה או בין צורך ואסטרטגיה)- הם גם מקנים אוצר מילים ראשוני לרגשות צרכים. מומלץ מאד להשתמש בהם! ניתן הוריד אותם כאן באתר: *לקרוא כמה שיותר חומר מכל מקור אפשרי, להרחבת הפרספקטיבה והחשיבה * להתחיל מלאכותי עד שזה נהיה טבעי אל תפחדו לטעות, שימו לב למקרים בהם לא עובד לכם (עוד על כך בפוסט הבא) תעדו הצלחות ו"כשלונות"=ניסיונות. זכרו שהמודל הקלאסי יכול להראות מלאותי בהתחלה עד שזה מוטמע במיינד ובגוף (כן כן יש דבר כזה הטמעה בגוף. שם הייתה פריצת הדרך האישית שלי בנושא). *חבר אמפטיה חסר שנמצא במסע הלמידה והחקירה הזה יחד אתכם ואפשר לתרגל אתו.ה הקשבה אמפטית, ביטוי בכנות, לחגוג את התנים, ועוד! *קהילה אין כמו קהילה שאפשר לחוק בהצלחות, לשתף בהתלבטויות, לשאול שאלות, לעשות ונטילציה, ללמוד ללמד ולהעביר ידע, לצמוח יחד ולהתפתח, ועוד!